בשלהי שנת 2015 נתרמה למוזאון ראשון לציון כרכרה יפיפייה מסוף המאה ה-19 אשר הייתה שיי
כת למרדכי ברניצקי הידוע בכינויו "המופתי". הוא, נולד ברוסיה. עלה לארץ עם הוריו ואחיו בשנת התרמ"ד, 1884, ושנה מאוחר יותר הגיעו לראשון לציון. ברניצקי כורם, איכר וחקלאי שניסה את כל ענפי התקופה: שקדים, טבק, פרדס, כרם זיתים, תבואה, ירקות, תולעי משי. עסק בסלילת כבישים ופעיל בחיים הציבוריים במושבה. כרכרות מסוג זה היו נפוצות בארץ ישראל עד שנות ה-40 של המאה ה-20 אך זוהי היחידה שנתשמרה בראשון-לציון. כמוה הייתה רק עוד אחת.
הכרכרה נתרמה למוזאון על ידי מר יוסי אברמוב אשר קיבל את הכרכרה בשנת 1988 והחל בתהליך שחזור. חלקי העץ והגלגלים שוחזרו על ידו בצורה מדויקת בהתאם למקור.
עם זאת, מלאכת השחזור לא נסתיימה שכן מצבה רעוע וחלקי העץ שלה הולכים ומתפוררים. לכן, אנו שמחים כי גבריאל שרביט ומשפחתו, באמצעות תיווכה של הגברת איריס ארקין, מנהלת "קרן ראשון לציון", פנה למוזאון והצהיר כי ברצונו לתרום הסכום הנדרש לה
שלמת שימור הכרכרה לזכרם של הוריו אניטה וחיים-יעקב שרביט.
גבריאל ומשפחתו השאירו אחריהם משפחה ענפה ועלו לישראל מצרפת בשנת 1983 מתוך אהבת הארץ. במהרה החליטו לקבוע את ביתם בראשון לציון בה הם גרים עד היום. כאשר שמע גבריאל, על הצורך בשימור כרכרת המוזאון הוא הרגיש כי זוהי הדרך הראויה להנצחת הוריו.
הוריו, חיים ואניטה שרביט גידלו את שני ילדיהם בצרפת באזור כפרי הנקרא "טרנה" (Ternay), התפרנסו תחילה מעבודות "מודרניות" במפעלים עד שצברו ההון לרכוש קרקע וכך עשו. על קרקע זו בנו את ביתם במו ידיהם וגידלו מספר רב של גידולים וחיות בר בחצר הבית רחבת הממדים.
העבודה היומיומית של כל בני המשפחה, ואף של שני הבנים לאחר שעות הלימודים במשק הבית הנרחב, היא שהקנתה את הערכים החשובים של עבודת כפיים והעמל הרב שיש להשקיע בשביל לקבל חזרה.
העלייה לארץ ישראל והמגורים בראשון-לציון, בסמוך מאוד למוזאון בשנותיהם האחרונות, סימנו את הדרך להנצחה.
הצניעות, הפשטות והחיבור לאדמה, הם אלו המקשרים בין הכרכרה ההיסטורית לחיים ואניטה שרביט.


