ערב הבחירות 1955 ב-26 ביולי, פנה ד"ר אליקום אוסטשינסקי , ראש העיר הראשון שכיהן גם כראש המועצה האחרון (1946-1951), אל הבוחר במנשר בבקשה להיבחר לקדנציה נוספת. זו לשונו:
בוחר נכבד,
התקופה בת חמש שנות שלטון מפא"י בראשון לציון תישאר חקוקה כתקופה העגומה ביותר בתולדותיה של עירנו [ראשי העיר בתקופה זו היו אריה שפטל ומשה גבין]. גל ההתפתחות אשר עבר על הארץ ונתן אותותיו בכל הערים והישובים, פסח על עירנו שנתייתמה. לא בלבד שלא צעדה קדימה, אלא נסוגה במרבית שטחי החיים. הזנחה ושממון פשו בה, זוהמה הצטברה בכל אתר, הכבישים נהרסים והולכים, המדרכות מתמוטטות, בניני-הצבור בלו ואבלות וכלימה כסתה פניהם. בתי הספר לא הושלמו, מאות תלמידים, בעקר בפרברים, לומדים בצריפים רעועים ובבניינים המטים לנפל, אין פינת שעשועים לפעוט ומקום מרגוע לאם, מפעלי תעשיה לא נתווספו, החולות מצפים ליד גואלת, כביש גישה לימה של ראשון לציון- אין. הבטחות רבות שמענו מפי שליטיה היוצאים של עירנו, אך אף אחת מהן לא קוימה.
איה פתוח הפרברים? איה מוסדות החנוך והתרבות? איה השיכונים על פני שטח החולות? בתי-החרושת אשר נוספו- איה מקומם? אזור תעשיה חדש! ביוב! כבישים ומדרכות לשיכון המזרח! תוספת אוכלוסין! בריכות שחיה לנוער! מגרשי שעשועים! מוסדות תרבות! כל זאת והרבה יותר, הבטיחו לנו. אכן, רהב ולהג – ומעשים אין.
עודך זוכר, בוודאי, את תקופת כהונתה של העירייה הקודמת. איך שופצו רחובות עירנו, באיזה קצב הותקנו מדרכותיה. באיזו שמחה וספוק נפש נטעו ילדינו, במו ידיהם, את גני העיר ואת שדרותיה. לבטח טרם שכחת איך לנגד עיניך ממש פשטה ראשון-לציון שלנו את לבושה אשר בלה מזוקן ואיך לבשה מחלצות והחזירה לעצמה קסם נעוריה. הלא היו ימים, והם אינם רחוקים כלל, עת ילדינו וישישינו התברכו בעירם והתגאו בה. עת כל אזרח העיר זכה ליחס שווה ואוהד, ללא אפליה וללא קיפוח.
מדוע לא יחזרו ימי פאר אלה לקדמותם? הרי את המלאכה אשר הספקנו לבצע עשינו בעת אשר "באחת ידו עושה במלאכה ואחת מחזקת השלח". הלא כל הפיתוח העצום שבא לה לעירנו, באותן השנים, נעשה תוך כדי ניהול מלחמת השחרור. מעיירה בת שנים-עשר אלף נפש הפכנו לעיר ואם בישראל, אשר מנתה עשרים וחמשה אלף בסיום תקופת כהונתנו. עירנו הייתה לשם דבר ומוניטין יצאו לה ברחבי המדינה כסמל לעיר קולטת עליה, מתפתחת ומשתפרת, הכל בעת ובעונה אחת.
כל זה ירד לטמיון במשך חמש השנים האחרונות. ראשון לציון שלנו הפכה סמל להנהלה נחשלת ומפגרת . אפילו הערים הנטושות הספיקו לעבור עליה בסדרי חייהן, במשטריהן ובשרותי הצבור שלהן. המנגנון בעירנו הורכב על טהרת המפלגתיות, בהתאם לקנוניה הקואליציונית, ואין הוא רואה עצמו משרתו של אזרחי העיר אלא דואג לענייני המפלגה שבחסדה הוא מתקיים. מה פלא, איפוא, אם מעשי קיפוח ונקמנות הרעילו את חיי העיר, יום יום, ובלמו את התפתחותה? מה פלא אם "אבות-העיר" השתמשו בתקופת כהונתם כדי לגזול נכסי צבור ולהעבירם לבעלות מוסדותיהם?
אזרח, מכובדי היקר! הריני פונה אלי, אישית, ומבקשך, בטרם תחליט עבור מי להצביע – חשוב ושקול היטב! אף אם הנך משתייך למפלגה כלשהי, אל תכרוך עניני עירך עם עניינים פוליטיים כלליים בבואך לבחור את נציגיך בעירייה. העדיף את אנשי המעשה, שאינם רואים עצמם שליחי המפלגה אלא נציגי הצבור, ואשר אך ורק טובת העיר ואזרחיה לנגד עיניהם. אם נקבל את אמון הבוחרים לא נאכזבם. נמשיך ביתר שאת ומרץ במפעל הפתוח העירוני שהחילונו בו, ואשר הפסקנוהו, כפי שאני מקווה, רק באורח זמני. תן לנו, מכובדי, את קולך! והשפע בכוון זה גם על ידידיך ומכריך. הוכח בגרות ציבורית והצבע ללא מורא ובלי פחד. מפלגת השלטון לא תצליח לעקוב אחריך בחדר הקלפי. זכור! הנך אדון לעצמך ואזרח חופשי! בחר בטוב – והצבע בעד רשימתנו, רשימה "צ" .
שלך ברגשי כבוד ויקר,
ד"ר אליקום אוסטשינסקי .
סוף
הערה- בבחירות אלה נבחר גרשון מינקוב (55'-56') ואחריו כיהנה ראשת העיר הראשונה בארץ, חנה לוין (56'-60') .