חמדה בן יהודה תיארה את המושבה ראשון-לציון כפי שפגשה אותה לראשונה עשר שנים לאחר הקמתה, בשנת 1892: "איזה נועם איזה יופי, בתים אירופים, לבנים, כחולים ורודים, ולפני כל בית עצים ופרחים, רחובות מסודרים, באר מים, ברושים ותמרים – גן עדן על פני האדמה."
ימים חלפו, המושבה גדלה והייתה לעיר, אך בלבה נותרו מבנים ואתרים היסטוריים רבים הראויים לשימור ולטיפוח. שימור אתרי העיר ראשון-לציון והחייאת המרכז ההיסטורי שלה תופסים מקום מרכזי בעשייה העירונית בשנים האחרונות. אין מדובר רק בשימור מקום אלא בהחייאה ובחשיפה של אותם ערכי תרבות, רוח ומעש שנוצרו בו. השימור הפיסי נועד להיות אמצעי להצגת תרומתה של ראשון-לציון לתרבות וללאומיות הישראלית. זאת בנוסף על הערך המסחרי והתיירותי הגלום בשימור מתחמים היסטוריים.
מבני המוזאון עברו כולם שימור חיצוני וכל המגיע למקום פוגש פיסת מושבה מימים עברו בצבעי פסטל אותם תיארה בהתפעלות חמדה בן יהודה לפני 125 שנה.
בימים אלה מסתיימים תהליכי השימור של הכנסת הגדול שבמהלכו נתגלתה תפארתו הראשונית ועוד היד נטויה.



