בית הספר העממי בראשון לציון, שנקרא היום בית ספר "חביב", היה בית הספר העברי הראשון בארץ ובעולם בו כל מקצועות הלימוד נלמדו בלשון העברית. בית הספר החל לפעול במבנה שהוקם בשנת תרמ"ו (1886) בבמרומי רחוב אחד העם (שמו בעבר היה רחוב הרצל), סמוך לבית הכנסת הגדול, במרכז ראשל"צ.
על אותם ימים כתב דוד יודילוביץ בספרו "ראשו לציון התרמ"ב – התש"א":
"חצאי אלמים היינו, דיברנו בידיים…ולפעמים נפלטה… מילה זשרגונית [ביידיש] או לועזית מהפה… ואף על פי כן גזר המורה על התלמידים והתלמידות: עברית. עברית בבית! עברית בחוץ! הן בבקעה, הן בהר, הן בשדה והן בכפר, עברית בכל מקום".
בשנת 1900 התמנה הביל"וי ישראל בלקינד למנהל. הוא ניהל את בית הספר במשך שנה אחת בלבד. עד לתקופתו למדו למעשה הבנים והבנות במקומות נפרדים והוא איחד את הכתות ובמבנה אחד ושם דגש על לימודי הגיאוגרפיה וההיסטוריה.
בין המורים בבית הספר העממי – חביב היו: יוסף ויתקין – תנ"ך, דברי הימים, ספרות עברית, ידיעת הארץ.
דוד יודילוביץ שקידם בראשית דרכו של בית הספר את הלימוד "עברית בעברית".
זלמן לוי רוזין – סיפורים עבריים, כְּתָב וּכְתִיב, פתגמים וביטויים וגינת היָרָק [חקלאות] קרסנטי (מנהל ביה"ס) – צרפתית.
ויניק – פיזיקה.
הלוי – טבע וסביבה.
גודלמן – תורה.
מאוחרים יותר: נפתלי ידלין, דב אלוני, משה מרגלית, אליעזר שרשבסקי, נפתלי ידלין, אריה קוצר, אברהם גונדלמן, רחל גורנברג, מרדכי טביב, חנה טביב, דוד כספי, אברהם סלומון (שלמון), זאב אלפרין, יצחק נגלברג, ישראלה (קרון) כהן, לאה נגלברג (קרניאלי), חנוך רון ואשתו עדנה (אוסטשינסקי), זיגי רוזנברג (רז) ואחרים.
בשנת 1929, כשמספר התלמידים, במושבה גדל, נבנתה קומה שנייה בבניין המרכזי , הצמוד לרחוב אחד העם.
מנהלי בית הספר, במשך השנים היו: מרדכי לובמן, דוד יודילוביץ, ישראל בלקינד, יוסף ויתקין, ניסים כרסתני, יהודה לייב מטמן, אברהם הלוי, אהרון קרון, ד"ר מנצ'ל, יונה עדיני, אריה שורץ, תמר אבן, רחל אשל, איריס הלפרין, ענת רחמנוב.
אהרון קרון ניהל את בית הספר במשך 26 שנים. שתי בנותיו תמר וישראלה למדו בו תחת ניהולו, וכשבגרו לימדו בו. תמר (אבן) כיהנה כמנהלת במשך 10 שנים. גם שבעת נכדיו למדו בבית הספר.
עד שנת 1951 נקרא בית הספר "בית ספר עממי". בשנת 1951 לאחר שהוקם בית ספר חדש בעיר, הוסב שם בית הספר השם "חביב" על שם דב לובמן חביב, יו"ר ועד המושבה, עסקן ציבור כורם וסופר, שכיהן שנים רבות כראש ועד המושבה וכראש ועד ההורים של בית הספר.
בחצר בית הספר טיפחו התלמידים גינת ירקות בניהול המורה לטבע. התלמידים נהנו מהירקות בארוחות שהוגשו בחדר האוכל.
בית הספר עבר למבנים החדשים שבצד המזרחי של המתחם, המבנים ההיסטוריים מצפים לשימור.
החומר לכתבה נאסף במקורות שונים ובינהם מכתבי ניצה וולפנזון, ילידת המושבה, שלמדה במקום בשנות ה40 של המאה ה20.


