כיכר המייסדים

"המקום היה שומם, אין בית ואין אף סוכה או מלונה במקשה …רק קוץ ודרדר הצמיחה האדמה סביבותינו… אהבה עזה הרגשתי אל המקום, אהבת הבן, שגלה מעל פני אביו ושב עוד פעם אל ביתו – ואביו איננו … אגלי דמעה נזלו מעיני … ביתי ומנוחתי הוא המקום הזה, וערשי, ערש ילדותי הוא, …" (זלמן דוד ליבוטין)
כאן נוסדה המושבה ראשון-לציון. אל ראש גבעה שוממה זו הגיעו שבע-עשרה משפחות המייסדים ביום ט"ו באב תרמ"ב, 31 ביולי 1882. עד מהרה הייתה הגבעה זרועת הקוצים למרכז המושבה השוקק חיים. סביב נבנו בתים פרטיים, מבנים ומתקנים ציבוריים ראשונים: בית הכנסת, בית הרפואות, צריף הדואר, פעמון המושבה, תחנת הדיליז'אנס (עגלת הנוסעים) ובית הספר העברי הראשון בעולם.
כאן, בכיכר המייסדים, הונף לראשונה בעולם, דגל כחול לבן עם מגן דוד לכבוד מלאות למושבה שלוש שנים (ט"ו באב תרמ"ה, 27 ביולי 1885).