באר המושבה על שם יוסף פיינברג

"… מים! … תחי ראשון-לציון! …הורדנו את המקדח והצלחנו להפיק מעט חול רטוב … מה שעשו בבוץ זה! …ובלעו אותו בגרגרנות ובאושר שאין לבטאו במילים …"  (חיים חיסין)

אדמת ראשון-לציון לא זימנה למתיישבים כל מקור מים זולת מימיו הרעים של מעיין "עיון קרא". מצוקת המים איימה על חיי המושבה. עם הקמת המושבה החלו המייסדים בחפירת שתי בארות: האחת בראש גבעת ההתיישבות (שנעזבה לאחר כשלושה חודשי חפירה) והשנייה למרגלותיה (באר המושבה). בשל המצוקה הכספית שאליה נקלעו, שלחו המייסדים את  יוסף פינברג לאירופה, שבועיים לאחר ייסוד המושבה.  הוא הצליח לגייס את הברון רוטשילד לסיוע למשפחות דלות האמצעים ולחפירת הבאר. שבעה חודשים של ציפייה וצמא חלפו עד אשר ביום ט"ז באדר א' תרמ"ג, 23 בפברואר 1883, נמצאו המים בעומק 48 מ'. ממעמקי הבאר עלתה הקריאה הגואלת, "מצאנו מים! "שנחרטה על סמל העיר לדור דור. בבאר הותקנה משאבת קיטור והוקם מעליה מבנה שבו היו גם בית מרחץ ומקווה טהרה. כיום מהווה הבאר חלק מתצוגות המוזיאון ומוקרן בה המיצג  "מצאנו מים".

עיריית ראשון-לציון שיקמה ושחזרה את מבנה באר המושבה בשנת תש"ע, 2010.