תרמ"ח, 1888 – שרו לראשונה את "התקוה" שכתב נפתלי הרץ אימבר על פי לחן עממי רומני שהתאים לה האיכר שמואל כהן.
המשורר נפתלי הרץ אימבר התגורר בראשון-לציון במשך תקופה של כשלושה חודשים במהלך שנת 1883. אימבר התגורר במרתף ביתו של המייסד שרגא פייבל הייסמן. בשנת 1886 יצא לאור בירושלים, קובץ שיריו "ברקאי". בקובץ התפרסמו בין היתר שלושה שירים שכתב אודות ראשון לציון וגם השיר "תקותינו" הנקרא כיום "התקוה". מילות השיר נכתבו על ידי אימבר עוד בטרם עלותו ארצה, עת שהה ברומניה אצל הברון היהודי ולדברג (1878). בשנת 1887 הגיע למושבה שמואל כהן. עוד בטרם עלה ארצה קיבל שמואל כהן את ספר השירים של אימבר והתאים ל"תקותינו" לחן עממי רומני של שיר איכרים בשם "העגלה והשוורים". בהגיעו לראשון-לציון לימד את בני המושבה לשיר את "התקוה" לפי המנגינה הרומנית. השיר נקלט בקרב אנשי היישוב בארץ וגם בתפוצות. במהלך השנים עבר שינויים נוסח וקיצורים שחלקם נעשו בהסכמת אימבר עצמו. נוסח הבית השני שונה מ:
"עוד לא אבדה תקותינו
התקוה הנושנה
משוב לארץ אבותינו
לעיר בה דוד חנה"
ל:
"עוד לא אבדה תקותינו
התקוה בת שנות אלפיים
להיות עם חופשי בארצנו
ארץ ציון וירושלים"
והפיכתו לזמר בעל פזמון חוזר נעשה על ידי מורי בית הספר בראשון-לציון: דוד יודילוביץ', מרדכי לובמן, ישראל בלקינד ויהודה מטמן כהן.
השיר שהטיב לבטא את כמיהת עם ישראל לשוב לארצו הושר בקונגרסים הציוניים והיה עד מהרה להמנון הציוני. עם הקמת המדינה היה להמנון מדינת ישראל.
