בית הספר העברי הראשון בארץ ובעולם. המבנה הוקם בשנת תרמ"ו, 1886. עם הקמתו היה הבית בן קומה אחת בלבד ושימש כבית ספר לבנות. מרדכי לובמן, מנהלו הראשון של בית הספר לימד חלק מן המקצועות בעברית.
בשנת תרמ"ח, 1888, נתמנה דוד יודילוביץ למורה בבית הספר. הוא אשר החל להנהיג, בהשראתו של אליעזר בן-יהודה, את לימוד כל המקצועות בעברית בשיטת "עברית בעברית".
בשנת 1951 נקרא בית הספר "חביב" על שם דב לובמן חביב, יו"ר ועד המושבה, עסקן ציבור, כורם וסופר.
ראשון לציון –ערש השפה העברית
סיפורה ההיסטורי של המושבה, העיר ראשון-לציון, החל מימיה הראשונים כיישוב עברי ראשון של עולים חדשים ממזרח אירופה, מעיד על מרכזיותה של ראשון- לציון בתחיית השפה העברית בת ימינו.
מייסדי המושבה וראשוניה היו מודעים לצורך בהחייאת השפה והתרבות העברית על מנת ליצור יהודי מסוג חדש, יהודי היושב בארץ ישראל, עובד את אדמתה, קשור אל נופיה ואל עברה ההיסטורי ומדבר בשפת התנ"ך, היא עברית. אחד מהנושאים החשובים שהעסיקו אותם בתחום זה היה חינוך הילדים. נס תחייתה של השפה העברית קם והיה בראשון-לציון. לא קל היה הדבר שכן הילדים לא דיברו בעברית, לא היו ספרי לימוד עבריים למקצועות השונים, והשפה העברית הייתה חסרה מילים רבות. אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית, היה מעורב ביצירת החינוך העברי במושבה, וחידש מילים עבור בית הספר.
בשנת התרמ"ו, 1886, בימיו הראשונים של בית הספר במושבה, התמנה מטעם פקידות הברון מרדכי לובמן למורה ולמנהלו הראשון. למרדכי היה חלק חשוב בסלילת הדרך להוראת כל המקצועות בעברית. בהיעדר ספרי לימוד בעברית, חיבר רשימות וכתב את הספר "שיחות בידיעת הטבע" ובפעם הראשונה יצר טרמינולוגיה עברית לצמחים ולחלקיהם.
בשנת התרמ"ח, 1888 הצטרף אליו דוד יודילוביץ,שהתמנה על ידי הברון רוטשילד להיות מורה בבית הספר. כאן, יחד עם לובמן, החל לפעול למען השלטת השפה העברית בבית הספר. למרות שהדבר גרם לחיכוכים בינם לבין פקידות הברון ואף בינם לבין תושבים שלא האמינו בתחיית הלשון העברית, המשיכו שניהם ללמד "עברית בעברית" ולהפיץ את תורתם. לשיטתם, החינוך צריך לעמוד על שני עקרונות לאומיים: הפיכת השפה העברית לשפה המדוברת בפי התלמידים, והקניית אהבת העם והארץ .לא חלפו אלא שנים מספר מאז ייסוד המושבה עד אשר בית הספר העברי במושבה, כיום בית הספר "חביב", היה לבית הספר הראשון בארץ ובעולם בו לימדו "עברית בעברית".
על אותם ימים סיפר המורה דוד יודילוביץ':
"חצאי אלמים היינו, מגמגמים היינו, דברנו בידיים…ולפעמים נפלטה… מילה זשרגונית [ביידיש] או לועזית מהפה…ואף על פי כן גזר המורה על התלמידים והתלמידות: עברית. עברית בבית עברית בחוץ! הן בבקעה והן בהר, הן בשדה והן בכפר, עברית בכל מקום."
"דוד יודילוביץ', "ראשון-לציון התרמ"ב התש"א,1941, עמ' 191
על בית הספר העברי הראשון נכתב בעיתון "הצבי" בשנת תרמ"ח, 1888: "בשעת הלימוד לא תשמע בבית הספר כל לשון אחרת זולתי עברית. מעת לעת יוליכו המלמדים את תלמידיהם לטייל עד ואדי חנין… ומה נעים היה המחזה בשבת הילדים יחדיו וישחקו במשחקי ילדים,…וישתעשעו ויריבו ויהתלו, וכל זה בלשון עברית. בעת הטיול יבארו המלמדים להתלמידים שמות כל אשר תראינה עיניהם בלשון עברית: הר, בקעה, גבעה, נחל, מישור, וכדומה , וגם שמות העשים והצמחים והזוחלים וכו'." ("הצבי", גליון כ"ג, כ"ב סיון תרמ"ח, 1888)
לימים, בשנת התרנ"ח, 1898, הקימה אסתר שפירא, בוגרת בית הספר העממי ("חביב") בראשון לציון, את גן הילדים העברי הראשון. גן הילדים הוקם ופעל לפי שיטת פרבל בשפה העברית על פי התוכנית "עברית בעברית".
וכך מכאן, מראשון-לציון, יצאה בשורת החינוך העברי והדיבור בשפה העברית, שפת הציונות, אל שאר המושבות העבריות בארץ ישראל.
במהלך העשורים הבאים הפך החינוך העברי לעובדה, והשפה העברית הייתה לשפה חיה ומדוברת. עם הקמתה של מדינת ישראל היה זה אך טבעי שהשפה העברית תוכרז כשפה הרשמית של מדינת ישראל.
על כן אין כל ספק כי ראשון–לציון ראוייה לשמש אכסניה ייחודית ויחידה בארץ למשכנו של מוזאון לשפה העברית. מוזיאון המרחיב את היריעה הנפרשת בפני התייר – המטייל, הבא לבקר ולהכיר את תולדות ראשית ההתיישבות ומעשי ראשונים, כפי שהם באים לידי ביטוי באתריה ההיסטוריים של המושבה- העיר.
