ביקור הרצל במושבה
י',י"א בחשון תרנ"ט, 26, 27 באוקטובר, 1898
בתמונה:הרצל, פמליתו ואנשי ראשון-לציון על מרפסת בית הפקידות (כיום בית יד לבנים)
הד"ר בנימין זאב תיאודור הרצל (1860-1904) ייסד את התנועה הציונית בשנת 1897. הוא הגיע לארץ ישראל ב-26 בחודש אוקטובר 1898 (י' בחשון תרנ"ט), במסגרת פעילותו לשכנוע מנהיגי המעצמות הגדולות של תקופתו בצורך להקים מדינה ליהודים.
מטרת בואו הייתה לפגוש את קיסר גרמניה וילהלם השני, שביקר בארץ, על מנת להביא לתודעתו את חשיבות העניין הציוני. הרצל קיווה שהקיסר יעביר את המסר אל בן בריתו, הסולטאן העות'מאני, וישכנע אותו לתת או למכור ליהודים את ארץ-ישראל.
ביומו הראשון בארץ-ישראל נסע הרצל בלוויית משלחתו לביקור בבית הספר החקלאי מקוה-ישראל, ומשם אל ראשון-לציון. דבר בואו לארץ-ישראל נשמר בסוד, והופעתו הפתאומית בראשון-לציון גרמה להתרגשות רבה. הרצל שהה במושבה כחצי יממה בלבד אך ביקורו השאיר על הנוכחים רושם עז. האירוע תועד ביומנים ובכתבים של הרצל עצמו ושל עוזרו מקס בודנהיימר, ביומנו של משה דוד שוב, איש ראש-פינה שליווה את המשלחת בביקורה בארץ, וכן ביומניהם של אנשי ראשון-לציון: דוד יודילוביץ', דב חביב לובמן, אהרון מרדכי פרימן, בנו יואל פרימן ומיכל פוחצ'בסקי.
למרות שלא התכוננו לביקור מראש, ועל אף חילוקי הדעות בין הרצל לבין הברון רוטשילד, התייחסו הרצל ופקידי הברון זה אל זה בכבוד הראוי. אנשי ראשון-לציון ערכו להרצל ולפמלייתו קבלת פנים מכובדת ורבת משתתפים. הוא נתקבל אצל פקיד הברון, מנהל המושבה, חיים חזן, נלקח לביקור ביקב (כנראה פעמיים), שמע דברי ברכה, ונשא נאום בפני אנשי המושבה בבית-העם, שם ניגנה לכבודו האורקסטרה של ראשון-לציון. אחר כך ביקר בביתו של האיכר אשר לוין ובעוד כמה מבתי האיכרים והפועלים, סעד פת ערבית אצל הד"ר מזי"א, רופא המושבה, נפגש עם איכרים מראשון-לציון ומנס-ציונה בבית הפקידות (כיום בית יד לבנים), שם גם בילה את הלילה. למחרת בבוקר ביקר בבית הספר, בגן ובשדרת הדקלים, והמשיך בדרכו אל נס-ציונה ורחובות.
ימים רבים דיברו בראשון-לציון אודות ביקורו של הרצל במושבה, עוד בחייו קראו על שמו תינוקות שנולדו. לאחר מותו קראו לרחוב אחד העם של היום, רחוב הרצל (כך נקרא עד שנת 1946). בשנת 1933 הקימו עולים חדשים מגרמניה קואופרטיב חקלאי וקראו לשכונתם "גן הרצל" (כיום רח' וולפסון). כבכל מקום בהתיישבות היהודית הקפידו גם בראשון-לציון לציין את יום מותו בטקסים ובהספדים, ולתרום להסתדרות הציונית ולקרן הקימת לישראל.
