"התקוה", ראשון-לציון ואימבר
ראשון-לציון – ערש הולדת ההמנון הלאומי
התערוכה המוצגת במרתף בית היסמן שבו התגורר אימבר בשנת 1884, מציגה את גלגולו של שיר "התקוה" מאז שפורסם על ידי נפתלי הרץ אימבר בשנת 1886 ועוסקת בתפקיד המרכזי שמילאה ראשון-לציון בהולדת ההמנון הלאומי ובקשר של אימבר לראשון-לציון. לצד התערוכה מוצג שיחזור חדרו של אימבר ונשמעים בה צלילים וגרסאות של השיר.
שמואל כהן מראשון-לציון הוא אשר התאים את הלחן הרומני למילות שיר "התקוה" (1887). בראשון-לציון שרו אותה לראשונה ובהמשך ערכו בה שינויים שבכללם מילות הבית השני: "התקוה בת שנות אלפיים/ להיות עם חופשי בארצנו/ ארץ ציון וירושלים" (י.ל. מטמן כהן). מראשון-לציון נפוץ השיר שהרטיט לבבות ברחבי העולם והיה להמנון העם היהודי ומדינת ישראל.
מילותיו של אימבר: "אני דיברתי את המלים והעם השיב לי בשיר" מבטאות את התהליך שבו בחר העם עצמו בשיר זה אשר שיקף את כמיהת הלב של כל יהודי באשר הוא. " רק בקונגרס הציוני ה-18, שנערך בפראג בשנת 1933, הוכרז שיר "התקוה" כהמנון של העם היהודי. בשנת 2004, חמישים ושש שנים לאחר קום מדינת ישראל ו-117 שנים מאז ששרו אותו לראשונה בראשון-לציון, קבעה הכנסת בחוק את "התקוה" כהמנון הלאומי.
אוצרת: יונה שפירא
עיצוב והפקה: גרטל שיינר ופליקס פרידמן
