במלאת 85 שנה לפטירתו של ד"ר מזיא, רופא המושבה, התקיים מפגש וסיור חוויתי בין המבנים ההיסטוריים במוזיאון ראשון לציון. הוזמנו לצעוד בעקבותיו באתרי המושבה ולהכיר את אישיותו המרתקת הניבטת מספר הביוגרפיה "חמש עטרות-ד"ר אהרון מאיר מזיא-רופא הלשון העברית" שכתבה סמדר ברק.
פרופ' משה בר אשר, נשיא האקדמיה ללשון העברית, ספר על תרומתו של ד"ר מזיא לחידוש מושגים רפואיים לעברית.
נינו של ד"ר מזיא ספר על הסבא רבא וסמדר ברק ספרה על חמש העטרות בהן זכה הרופא.
בין הסיפורים ששמענו בערב, היה הסיפור הבא:
.ב-1891 הוקם במושבה בית חולים שסיפק שירותים לכל מושבות הדרום.המנהל ד"ר מזי"א לא הסתפק בטיפול בחולים אלא גם בטיפול בשפה העברית המתחדשת.
זמן קצר אחרי פתיחת בית החולים בזיכרון יעקב, הורה אליהו שייד , מנהל מושבות הברון בארץ ישראל להקים בית חולים גם במושבה ראשון לציון . בשנת 1891 הוקמו ברחוב נחמה ארבעה צריפים שחוברו זה לזה והאמצעי שביניהם היה גבוה בחצי מטר יותר מהאחרים כדי לתת "הרגשת רווחה". על פי הנחיותיו של שייד, היה בית החולים מיועד בעיקר לתושבי מושבות הברון-איכרים ופועלים כאחד וגם לחולים פרטיים אך "בתנאי שאלה לא יפלו למעמסת האדמיניסטרציה ושאיש מהם לא יהיה בסכנת חיים"… בית החולים סיפק שירות רפואי עם ביקורים סדירים של הרופא והרוקח בכל המושבות, סיפק תרופות, אישפז חולים וכן סיפק שירותי מיילדות. הלידות אירעו רק בבתי היולדות בעזרת המיילדת. כמנהל בית החולים התמנה ד"ר אהרון מזי"א שהגיע למושבה בשנת 1888 והתמנה על ידי רוטשילד לשמש כרופא. ד"ר מזי"א בנוסף להיותו רופא, היה מעורב בחיים הציבוריים במושבה. הוא נמנה על מייסדי בית העם וערבי הקריאה, היה בין מייסדי ה"אורקסטרה", ונתן הרצאות בנושאי רפואה ורוח .הוא היה רופא אופטימי כי בהערכתו את החולים בעת שיחרורם, 81% הוגדרו "בריאים" . למשל כל חולי המלריה הוגדרו כבריאים כבר אחרי 4-5 ימי טיפול. התמותה הייתה נמוכה כי רק החולים הפרטיים של ד"ר מזי"א שלא נשקפה להם סכנת חיים אושפזו ובנוסף, חולים במצב קשה מאוד לא הובאו בד"כ לבית החולים והעדיפו לשוב לבתיהם ולסיים שם את חייהם. בתקופה זו הוא חבר לאליעזר בן יהודה והיה פעיל מאוד בנושא חידושי מילים ומונחים מדעיים בשפה העברית .בין חידושיו, המחלות: אדמת, צהבת, בצקת, כלבת , וכן קמור, קעור, עדשה ,בית העם, אח, אחות(בבי"ח) ועוד. בית החולים נסגר ב-1901 אך נפתח זמנית ב-1902 כדי לשמש כקרנטינה בשל מגיפת הכולרה שפשטה בארץ.


