תכונה רבה אפפה את המושבה לקראת החג, התרגשות לקראת בואה של השנה החדשה, ואוירה של התחדשות לקראת שנה שתחל עם ברכותיה. אמן.
הבתים נצבעו בלבן מבפנים ומבחוץ, הילדים הצטלמו, ועל התמונה שנשלחה מיד לקרובי המשפחה נכתב באותיות גדולות "שנה טובה". התופרת הגיעה לבתים לתפור בגדי חג חדשים ומי שידו לא הייתה משגת, קיבל בסתר בגדים חדשים. בגיגיות שחו להנאתם דגים לקראת הפיכתם בליל החג ל"גפילטע פיש" (דגים ממולאים). את הבית מילא ריח החלות העגולות הנאפות ועוגות השמרים. האמהות טרחו על הכנת תפוחים מצופים בדבש וקילפו חבושים. ובחוץ – השוק המה ורעש. קרקור התרנגולות התערבב בקולות הסוחרים שהכריזו על מרכולתם, ערבים מהכפרים הסמוכים הגיעו רכובים על חמוריהם והביאו ירקות וביצים. האיש הפופולרי והעסוק ביותר היה כמובן השוחט. קנו תרנגולת מקרקרת והובילו אותה אחר כבוד אל השוחט. זה, באיבחת סכין מקצועית שם קץ לקירקוריה ומשם היא נלקחה לנשים מורטות הנוצות שלא פסחו על אף נוצה והותירו את התרנגולת במערומיה. אצל התימנים היה נהוג לשחוט עגל יומיים לפני כניסת החג. היו מיבשים את בשרו על ידי בישול ממושך עם מעט מים, ממליחים ותולים אותו הרחק מפיו של החתול. הרי, למי היה מקרר? למי שהיה ארגז קרח, דאג לקנות בלוק קרח שיספיק לכל החג. ערב חג, שקט השתרר ברחבי המושבה. אווירה של קדושה. הולכים לבית הכנסת לבושים בבגדים חדשים, התפילה וקול תרועת השופר נשמעו למרחוק. בבית חיכה שולחן ערוך, קידוש חגיגי, איחולי שנה טובה וארוחה דשנה. ולמחרת? הפתעה לא נעימה: הריצפה הוצפה במים. הקרח בארגז הקרח נמס לאיטו, והמגירה הקטנה בתחתיתו עלתה על גדותיה.
