"והקול, שד"ר הרצל כאן, הולך וחזק ומקיף את המושבה, הבתים מתרוקנים, מתקהלים בחוצות המושבה ועל פני כל נסוך אור של שמחה גלויה ושפתותיהם דובבות את המילים המקסימות : הרצל, ד"ר הרצל!!!"
מיכל פוחצ'בסקי 1898
כמו אז כן היום…. מוזאון ראשון לציון והמועצה לשימור אתרי מורשת שחזרו את ביקורו של הרצל במושבה אשר התקיים ממש לפני 120 שנה, ביום רביעי, י' באייר תשע"ח, במלאת 158 שנים להולדתו של הרצל. האירוע התקיים בראשון לציון שהיא אחת משבע התחנות בהן ביקר הרצל בביקורו היחיד בארץ ישראל. האירוע כלל סיורים במוזאון בדגש החזון וההגשמה, סיור בתחנות בהן ביקר הרצל: בית הפקידות (בית יד לבנים), היקב, בית הרופאים (בניין העירייה הישן) ובית העם. שורות ארוכות של תלמידים ודגלונים בידיהם קבלו את פניו של הרצל ואת אנשי הפמליה שלו בבית העם. שלישית כלי נשיפה ,מנגני הסינפונית של ראשון לציון הכתיבה לצועדים את קצב ההליכה. הרצל הלך בראש, זקוף, גבוהה עטור זקן שחור והתלמידים כמו לפני 120 שנה הושיטו יד ,רצו לגעת באיש שהעז לחלום ולמלא את ליבם תקווה. ראש העירייה דב צור ומנהלת המוזאון נאוה קסלר צעדו בסך יחד עם הפמליה של הרצל. נכנסו לאולם, הקהל התיישב ועצר את נשימתו, הרצל עלה על הבמה ונשא נאום: "לא יכולתי שלא להתפעל מהמושבה שלכם ראשון לציון …. איך בתוך הצחיחות הזו יצרו ידיים יהודיות דברים כל כך מופלאים ומרהיבים…"
אחריו נשאו דברים חבר הכנסת ושר לשעבר , אילן שלגי שיזם את חוק הרצל., ראש העירייה דב צור אשר אמר בין דבריו כי הרצל רושש את משפחתו הפרטית לקידום החזון הציוני, ובשמונה שנים בלבד הצליח להקים את התנועה הציונית שסחפה אחריה המוני יהודים והביא לתודעת מנהיגי העולם את הצורך בהקמת בית לאומי ליהודים. אחריו דבר עמרי שלמון מנכ"ל המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. שלמון הלל את עיריית ראשון לציון על פעולות השימור האדירות בעיר, וברך את צוות המוזאון בניהולה של נאוה קסלר על הפעילויות החינוכיות הנעשות במוזאון לשימור והפצת הזיכרון הלאומי. אחריו דבר דר' מוטי פרידמן – חוקר תולדות הציונות, אשר הביא פניני מידע עדכניים ממחקריו על מפעלו של הרצל.
ואז עלתה התזמורת על הבמה והקפיצה את הקהל בנגינה כליזמרית שמחה. וכבר כולם נעמדו ועמדו לחזור לבתיהם, והנה עולה על הבמה הרצל, אשר למרות גילו המופלג היה נמרץ ומרגש, הוא סיפר שהגיע הפעם במטוס לנמל תעופה בן גוריון , נסע לראשון לציון במכונית מפוארת והתרשם עד דמעות מהתגשמות החזון שלו שעלה אף יותר על מה שציפה. בייחוד התפעל מהשפה העברית העשירה שכבשה את הרחוב…. הוא הרי לא האמין כי ניתן יהיה לקנות כרטיס לרכבת בשפה העברית ולכן הציע שכל אחד ידבר בשפה של הארץ ממנה בא…..
