בימים חמים אלה, המחשבות נודדות ליום חורפי קר וגשום, מן הסתם. סיפורנו מתרחש ביום חורפי סוער במושבה הצעירה . את הדואר קבלו המתיישבים באמצעות הדיליז'נס, כרכרה הרתומה לסוס או שניים שהייתה מובילה נוסעים וגם דואר מראשון לציון לסוכנות הדואר ביפו ובחזרה. בשנת 1909 החליט ועד המושבה להקים דואר במקום ומינה את שמואל סגל כמנהל יען כי היה "איש משכיל" כפי שתואר . צריף הדואר היה צמוד לבית התרופות ותוארו : "המרכז בו עוברים כל השמועות,הבשורות והידיעות השונות מכל המינים. הגשר שמאחד ומקשר את הלבבות הרחוקים והקרובים". שמואל סגל ניהל את צריף הדואר במסירות רבה. ביום חורף סוער במיוחד, בשעות אחר הצהריים, הגיעו התושבים לאשנב הצריף לברר אם הגיעו המכתבים, אבל הדיליז'נס איחר להגיע ויחד עמו המכתבים. שמואל הציע לכמה צעירים שייקחו עמם כלי חפירה ויצאו לקראתו – אולי שקע בבוץ. ואכן, כשהגיעו לשם, ראו אותו שקוע עמוק בבוץ. הנוסעים ירדו והחלו ללכת ברגל למושבה והבחורים החלו לחפור בבוץ ושיחררו את הכרכרה. כשזו הגיע לצריף הדואר, הייתה כבר שעת לילה מאוחרת. שמואל החל לפרוק את שקי הדואר, חילק את המכתבים לממתינים, סגר את הצריף ופנה ללכת לביתו. גשם שוטף ניתך ארצה והרוח נשבה בחוזקה. שמואל הלך דרך הכרמים כשלרגליו מגפיים. לרוע מזלו הוא שקע בבוץ ולא הצליח לצאת. פנס הנפט שהיה בידו כבה והוא נרטב עד לשד עצמותיו. הוא ניסה למשוך את רגליו בכוח, והן אכן יצאו אבל ללא המגפיים שנשארו תקועים בבוץ. הוא החל ללכת ללא המגפיים ואם זה לא הספיק, בדרך אחד העצים קרס ונפל עליו. בני משפחתו שיצאו לחפש אותו, מצאו אותו שוכב בבוץ מתחת לעץ .שמואל המסור חזר כבר למחרת לעבודתו …נועל נעלי שבת.
